17
במרס 2005
האמת היא
כי חלפו יותר
מעשרים שנה
מאז חבשנו, קבוצה
קטנה של
עורכים לעתיד,
את ספסל
הלימודים במחזור
הראשון של
לימודי עריכה
לתעודה
באוניברסיטת
בר אילן.
לאחר סיום
הלימודים,
שמרתי על קשר
רופף עם אמציה;
פעם או פעמיים
בשנה היינו
משוחחים
בטלפון
ודורשים איש
בשלום רעהו.
בשנים
האחרונות - מה
לעשות -
כמעט שנותק
הקשר.
ובכל זאת,
כשפנתה אלי
אילנה טוקטלי
לפני כמה שבועות
וביקשה ממני
לומר דברים
באירוע מרגש זה,
נעניתי ברצון
ומיד. רק לאחר
שהנחתי את
השפופרת
שאלתי את
עצמי: מדוע
דווקא אני?
אינני
בטוח בתשובה.
אך הואיל וכבר
עומד אני ומדבר,
וממילא
בכוונתי לומר
רק דברי שבח
וקילוסין, יש
לשער כי לא
תביעו
התנגדות אם
אמשיך ואטול
עוד כמה דקות
מזמנכם.
* * *
בדברים
שנשא בערב של
סיפורים
וזיכרונות
לציון יובל
שנים להוצאת
"עם עובד"
שהתקיים בבית
ביאליק בתל
אביב בשנת 2002 ,
סקר אמציה את
שנות עבודתו
הארוכות
בהוצאה
המכובדת. בין
השאר אמר: "עד
היום הזה … אינני
מתבייש
להודות שכל
אות שאני כותב
בעבודת
העריכה
והתרגום, בכל
נקישה של
המקלדת, אני רואה
את עצמי עוסק
גם בחינוך,
מתוך הרגשה של
שליחות.".
על שליחות
זו ברצוני
לומר כמה
מלים.
דומה שלא
אחטא אל האמת
אם אומר שבעת
שהיינו תלמידיו
וגם אחר כך,
הצליח אמציה
להחדיר בנו את
תחושת
השליחות.
בעקבותיו,
נערכנו גם אנו
להגנה על השפה
עברית.
מצוידים
בכלים שרכשנו
כאן, בהיכל
השן
האוניברסיטאי,
ומתוגברים
בניסיון שרכשנו,
איש-איש
בתחומו,
עשינו כמיטב
יכולתנו להגן
על כבודה של
העברית. לא
יהיה זה
יומרני מדי
לומר כי בכך
שיפרנו, ולו
במעט, את השיח,
את הסגנון ואת
התרבות
בארצנו.
לא זה
המקום להכביר
מלים על
המערכה למען
כבודה של השפה
העברית.
לאחרונה
קראתי באחד
העיתונים כי:
"בשנים
האחרונות
מצבה של
העברית דומה
למצבה של מכבי
תל אביב
בכדורסל:
השחקנים זרים
ואנחנו
חוגגים את
הגביע… וכך אתה
מוצא את עצמך
עד לשיחה
המתנהלת, כביכול,
בשפת-האם שלך,
אבל בעצם
מתעללת בה
בבליל של מונחים
לועזיים, קצת
ערבית, ואלמלא
'חבל על הזמן'
החותם את
הדיון, לא
היית מזהה את
הגופה."
הזמרת חוה
אלברשטיין
התראיינה
לאחרונה לרגל
הופעת אלבומה
האחרון.
וכך אמרה בין
השאר:
"הלוואי
שהייתי יכולה
לצאת למלחמות
נגד זילות
השפה. אוצר
המלים הולך
ומצטמצם… בשנים
האחרונות שפה
דלה זה כל מה
שיש. אין פה שפה
אחרת. אוצר
המלים העלוב
מטריד אותי
בהחלט וגם
חוסר שימת הלב
לדיקציה
והעיקר -
הזלזול שעומד
מאחוריהם.
מלים זה
מוסיקה, ואם
מאבדים את
הרגישות
למלים, בסוף
מאבדים גם את
הרגישות לצלילים.
הכל נהיה
חפיף".
(בוודאי
לא שיערה
הזמרת
המחוננת כי גם
המילה "חפיף"
היא סלנג
הלקוח מהשפה
הערבית,
ומשמעותה
מרושל, קל,
בקלות)
רבים
סבורים כי
העברית החיה
אכן שרויה
בסכנת התרדדות
ושחיקה, בחינת
שפה "המצמצמת
עצמה לדעת"
ובכך היא
משקפת את
המחלה
הישראלית של ההליכה
אל המכנה
המשותף הנמוך
והרדוד. "בא לי
להביא אותה
בענק"
ובחזית
הזו ניצב, כבר
עשרות שנים
אלוף אמציה פורת.
מתרגם, עורך,
מורה וחבר
האקדמיה
ללשון העברית.
וכגודל
מצביאותו - ואולי
גדולה ממנה – כך ענוותו
וצניעותו:
תלמיד חכם
השוקד בדבקות
על עבודתו, או
במלותיו שלו: "עריץ
הנוגש בעצמו - יותר מכל
אדם אחר" .
נער הייתי
גם זקנתי ולא
פגשתי איש כה
צנוע ונחבא אל
הכלים.
באחד
הימים, בעתיד,
יבוא מישהו
ויעשה את
הסיכומים: כך
וכך תירגם, כך
וכך ערך, כזו
הייתה תרומתו
ל"ארון הספרים
היהודי". אך לא
למטרה זו
התכנסנו כאן
היום, אלא
לציין סיומו
של פרק בחייו
של משכיל,
מורה, ובר-סמכא
שהייתה לנו
הזכות ליהנות
מידענותו וממקצועיותו. ולסיום,
ברצוני
להפנות ישירות
אליך, אמציה,
דברי ברכה
הלקוחים – מהיכן,
אם לא? - מספר
תהלים. (פרק
קכ"ח, פסוק ו') "יברכך
ה' מציון, וראה
בטוב ירושלים
כל ימי חייך,
וראה בנים
לבניך, שלום
על ישראל".
יוסי אבנר